פסק-דין בתיק ת"א 13134-06

כללי

1.      לפני תביעה למתן צו עשה וכן תביעה כספית לחיוב הנתבעים בתיקון צנרת הביוב בחצרם, אשר לטענת התובעים גרמה לנזקים במרתף ביתם וכן לחיובם בסך של 17,000 ש"ח עבור הנזקים שנגרמו לתובעים בגין כך.

התובעים הם בעלי זכויות בבית צמוד קרקע ברח' קורדוברו 5 בגבעת שאול בירושלים. הבית כולל מרתף תת קרקעי בשטח של כ-50 מ"ר, הממוקם מתחת לחצר הדרומית של התובעים.

הנתבעים הם בעלי הזכויות בבית הגובל בבית התובעים מצד דרום, כאשר קיר המרתף הדרומי של התובעים הינו הקיר המפריד בין מגרש התובעים למגרש הנתבעים.

אין זו תביעה ראשונה בין הצדדים בעניין זה. קדמו לה מספר תביעות שהוגשו בשנות התשעים כאשר האחרונה הינה תביעה בת.א. 18116/96, במסגרתה תבעו התובעים את הנתבעים בעילות דומות, ואשר הסתיימה בפסק דין שנתן תוקף להסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים (להלן: "פסק הדין").

התובעים טוענים, כי מי הביוב מבית הנתבעים זורמים לתוך מרתף ביתם, גורמים להצפתו, לטחב ולריח נוראי ולנזקים נוספים.

הנתבעים טוענים מנגד, כי נוכח ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים קיים מעשה בית דין ויש לדחות את התביעה בשל כך. בנוסף, מאז ניתן פסק הדין בהליכים הקודמים, בנו התובעים בביתם מבנה בן 4 קומות, הרחיבו את המרתף ללא היתר כדין ולא אטמו אותו ומשום כך הם האחראים הבלעדיים לנזילה במרתף.

טענות התובעים

2.      התובעים טוענים, כי בקיר המרתף הגובל עם חצר הנתבעים, קיימת רטיבות הנובעת מחדירת מי ביוב מחצר הנתבעים. בניסיון להקטין את נזקם ובהיעדר שיתוף פעולה מצד הנתבעים, התקינו התובעים מערכת ניקוז במרתף, אולם הדבר רק צמצם את הבעיה ולא פתר אותה לחלוטין.

המומחה מטעם התובעים קבע, כי הפתרון למפגע הרטיבות הינו החלפת מערכת הביוב הנושנה עד מאוד של הנתבעים, אולם הנתבעים סירבו לטפל בכך. התובעים טוענים, כי בהליכים במשפטיים הקודמים בין הצדדים , בעקבות הסכמה בין הצדדים ובהיעדר ודאות אז ביחס למקור הרטיבות, ביצעו התובעים על חשבונם עבודות חפירה ואטימה בחצר הנתבעים. במהלך העבודות נתגלו ,לטענתם ,חורים בצינור הניקוז של הנתבעים, אך במקום להחליף כבר אז את צינורות הניקוז, נעשו "טלאים" של בטון על החורים. כצפוי, תיקון זה החזיק מעמד רק שנתיים- שלוש ובתחילת שנת 2006 חזרה הרטיבות למרתף ביתר שאת.

עוד נטען, כי נוכח הממצאים בשטח וחוות הדעת, לא יכולה להיות מחלוקת אמיתית בדבר עצם קיום הרטיבות.  מערכת הניקוז שהתקין התובע גורמת לכך שהרטיבות נראית פחותה ממה שהיא באמת, ומה שרואים באופן פעיל הינו בעיקר את המים הנוזלים מצינור הניקוז, אולם בבדיקה מקצועית ועמוקה יותר, מתברר שהקיר כולו ספוג במים. לשיטתם, חוות דעת הנתבעים בוצעה ללא מכשור מקצועי מתאים לבדיקת הרטיבות כמקובל ואילו חוות דעת התובעים מוכיחה , כי המים שחודרים למרתף הינם מי ביוב המגיעים בהכרח ממערכת הביוב אשר בחצר הנתבעים. עוד הוכח ,לטענתם ,שהרטיבות נמצאת באופן בלעדי בקטע הקיר שצמוד למערכת הביוב של הנתבעים בעוד שאר הקירות של המרתף יבשים לחלוטין. לטענתם, על אף שבנסיבות המקרה נכנס נזק הרטיבות לגדר "דבר המעיד על עצמו", היה על הנתבעים להביא ראיות לכך שאין הם אחראים לרטיבות ,לא עשו כן ולא הביאו ראיות להוכחת טענתם.

התובעים הצביעו על כך שבמהלך ניהול ההליכים בתיק, הציעו מספר הצעות לתיקון המפגע, אולם הנתבעים לא שיתפו פעולה וסירבו לסייע בידי התובעים וכך נדחו כל הצעות שעלו לפתרון הבעיה ונכשלו כל ההזדמנויות לנסות לאתר את שורש הבעיה ולפותרה.

התובעים התייחסו לטענת הנתבעים לפיה מאחר שבנו בשטחם ללא היתר בניה, אין להעניק להם סעד והשיבו, כי טענה זו אינה רלוונטית ליחסים בין מזיק וניזוק וכי יחסיו של הניזוק עם רשויות הרישוי הינם מעניינו הפרטי בלבד. מכל מקום טענו התובעים ,כי הם מצויים בהליכים לקבלת טופס 4 וכל עוד אין צו שיפוטי למילוי החלל אין באמור כדי לפטור את הנתבעים מאחריותם.

טענות הנתבעים

3.      הנתבעים טענו, כי תביעה זו כמו גם התביעות הקודמות שהגישו התובעים הינה תביעת סרק, המוגשת ממניעים פסולים, ומתייחסת לרטיבות בלתי משמעותית המצויה במרתף בגובה 1.50 מ' אשר נבנה על ידי התובעים ללא היתר ומיועד למילוי באדמה.

התביעה האחרונה שהגישו התובעים נגמרה בפסק דין שנתן תוקף להסדר פשרה, וערעור עליו נדחה.

התובעים תיארו את מפגע הרטיבות כמפגע חמור וקיצוני, אולם ביקור בית המשפט במקום העלה, כי הקיר יבש לחלוטין למעט חלק מזערי בתחתית שהינו לח.

לטענתם, עם סיום העבודות שבוצעו על פי פסק הדין, קבע המומחה סילביו הופמן, שמונה מטעם בית המשפט דאז, כי צינור הביוב הינו תקין לחלוטין וקיים איטום מוחלט בין בית הנתבעים למרתף התובעים.

לטענתם, במהלך ביצוע העבודות הנ"ל הוכח שהתובע חיבל בזדון בצנרת הביוב של הנתבעים, והותיר את חצרם עם חפירה פתוחה לכל אורכה במשך 8 חודשים.